כשהילדה בת ה-4 שלה “עשתה פדיחות” ואמרה לאיש בסופר שהוא זקן, היא לא ציפתה שזה מה שיקרה!

מי ציפה שהערה כל כל תמימה של ילדה קטנה תוכל לרגש כל כך?!

כולנו יודעים כמה ילדים יכולים להיות מאוד מרוכזים בעצמם.

קשה להם לדחות סיפוקים, הם שונאים לשמוע “לא” כתשובה והם בכלל חושבים שכל העולם עובד בשבילם. אבל בין כל זה, הם יודעים לגלות אמפתיה כשצריך, לפעמים אפילו יותר מאיתנו.

ממש כמו בסיפור המרגש הבא שבו ילדה בת 4 הצליחה לרגש אדם קשיש ואלפי גולשים שנחשפו לסיפור המקסים הזה.

תכירו את נורה המתוקה בת ה-4.

לכבוד מסיבת יום הולדתה ה-4 היא הלכה עם אמא שלה, טארה, לקנות קאפקייס והפתעות.

1

לאחר שאספו את הקאפקייקס ממחלקת המאפים, נורה שהבחינה בלקוח שמשך את תשומת ליבה, נעמדה בתוך עגלת הקניות,  וצעקה לעברו: “היי איש זקן! היום זה יום ההולדת שלי!”.

טארה שהתפדחה מההערה של ביתה, ניגשה להתנצל בפניו, אבל היא לא ציפתה שזה מה שיקרה…

2

כך אימה טארה סיפרה את הסיפור המרגש:

“קפצנו למכולת כדי לקנות כמה קאפקייקס ומצרכים למסיבת יום ההולדת ה-4 של נורה.

תוך כדי שאני עסוקה בקניות ומרימה כמה דברים אני שומעת את נורה צועקת: “היי איש זקן! היום זה יום ההולדת שלי!”.

באותו רגע רציתי לקבור את עצמי מהמבוכה, אבל עוד לפני שהספקתי להתנצל בפניו, האיש בעל פני האבן ניגש אליה ואיחל לה “יום הולדת שמח”.

לאחר מכן דרכינו נפרדו אבל משום מה נורה נמשכה אליו כמו אל מגנט והבחינה בו שוב פעם בתור לקופות וביקשה שאצלם אותם יחד. ניגשתי אליו ושאלתי אם הוא יכול להצטלם איתה.

הוא הגיב בתמיהה: “תמונה? איתי?”, ונורה התחננה: “כן! ליום ההולדת שלי!”. מיד שלפתי את הטלפון וצילמתי אותם”.

3

“היא שמה את ידה הרכה על ידו המקומטת וחיבקה אותו כאילו היא מכירה אותו שנים.

היא נישקה את ידו וראיתי איך עיניו נצצו.

חסמנו אנשים עם העגלה, אבל באותו רגע לא היה אכפת לנו, היה מן קסם באוויר.

הזמנתי אותו לבלות איתנו אבל הוא דמע ואמר “לא, תודה”.

4

אבל הסיפור המרגש הזה לא נגמר כאן… הטוויסט בעלילה הגיע דווקא אחרי שנורה פרסמה את התמונה המרגשת בפייסבוק…

“מאוחר יותר כתבתי פוסט בפייסבוק על הסיפור הזה והעליתי את התמונה של שניהם.

כמה שעות לאחר מכן קיבלתי הודעה מגולשת שזיהתה את הקשיש. היא סיפרה שקוראים לו דן ושהוא איבד את אשתו בחודש מרץ האחרון ומאז הוא בודד.

היא אמרה שהיא בטוחה שנורה נגעה לליבו, ושהוא היה צריך את זה ובטח לא ישכח אותה לעולם”.

5

“ביקשתי את מספר הטלפון שלו והתקשרתי אליו לאחר כמה ימים.

הגענו לבקר את דן בביתו הנעים והמסודר. תמונות של אשתו מרי תלויות בגאווה בכל פינה בבית.

הוא שלף נייר וכמה עפרונות וביקש מנורה לצייר לו כמה ציורים כדי שיוכל לתלות על המקרר.

בילינו אצלו 3 שעות, הוא נתן לה לאכול שניצלים וניגב את הקטשופ מלחייה”.

6

“כשהוא ליווה אותנו ביציאה הוא קטף בשבילה ורד אדום ובעזרת אולר הוא חתך כל קוץ לפני שהעביר לידיה את הוורד.

היא שמרה את הפרח, גם כשהתייבש, בתוך שקית ניילון אטומה מתחת לכרית.

היא שואלת על מר דן מדי יום. היא דואגת לו ותוהה אם הוא בודד. וגם הוא לא מפסיק לחשוב עליה”.

7

“אחרי ביקור נוסף שהיינו אצלו, הוא סיפר שלראשונה הוא ישן לילה שלם מאז שאשתו נפטרה.

“נורה ריפאה אותי”, הוא אמר”.

8

“נשארתי ללא מילים ולא הצלחתי לעצור את הדמעות.

78 שנים מפרידות ביניהם ולמרות זאת נראה שהם מכירים הרבה זמן”.

9

“נורה ואני הבטחנו לבקר את מר דן בכל שבוע – גם אם זה רק רבע שעה, כדי לתת לו את העוגה האהובה עליו, עוגת שמרים וגבינה.

בין אם הוא רוצה או לא, כבר אין לו ברירה, הוא הפך להיות חלק מהמשפחה שלנו”.

10

קרדיט: Tara Wood, Writer // מקור: littlethings

שתפו עם החברים שתפו עם החברים